איידס : נגיף האיידס, סימפטומים, הדבקה ועוד

מה זה איידס?

השם איידס  (AIDS)  מקורו בראשי תיבות המציינות את הביטוי תסמונת הכשל החיסוני הנרכש (Acquired Immune Deficiency Syndrome).
איידס היא מחלה אשר נגרמת ע"י וירוס המכונה HIV שזה ראשי תיבות  של הביטוי וירוס הכשל החיסוני האנושי  (human immunodeficiency virus).
וירוס האיידס פוגע בגוף האדם בכך שהוא הורס תאים ספציפיים בשם CD4+ שהם תאים חיוניים בהגנה על גופנו מפני מחלות.
פגיעת נגיף האיידס היא כזו שפוגעת בתפקוד תקין של מערכת החיסון ובכך פוגעת ביכולתה של מערכת החיסון להתמודד עם מחלות שונות. אנשים החולים באיידס מתים מסיבוכים של מחלות שונות.

נגיף האיידס מועבר בין בני אדם באמצעות יחסי מין וכמו כן, מגע של דם הגוף עם דם נגוע.
הערכת ארגון הבריאות העולמי היא שיותר מ-25 מיליון בני אדם מתו מהמחלה ב-30 השנים האחרונות (עד שנת 2006).
עדיין לא נמצאה תרופה למחלת האיידס, אך בעקבות מחקרים רבים שנערכו על המחלה, ניתן כיום להאריך את תוחלת החיים של נושאי הנגיף באמצעות טיפול תרופתי משולב (קוקטייל תרופות) לזמן ממושך.
כאשר אדם נדבק בנגיף האיידס, יתכן ולא ירגיש דבר ולא יחווה שום סימפטומים נראים לעין, ויתכן שיחווה סימפטומים הזהים לסימפטומים של שפעת למשך שבוע או שבועיים.
לאחר ההדבקה בנגיף, נגיף האיידס (HIV) עשוי לקנן למשך מספר שנים בגוף האדם מבלי שיראו סימפטומים מיוחדים באדם הנגוע. אולם, נגיף ה-HIV  אכן משפיע על גופו ולכן רבה החשיבות שבטיפול תרופתי הולם, שיעכב את ההשפעה ההרסנית של הנגיף על מערכת החיסון, יפחית את סכנת ההדבקה של אנשים אחרים, יעכב את התפרצות המחלה וישפר את איכות החיים של נושאי הנגיף.
במחקרים נמצא כי קיים קשר בין אי קבלת טיפול הולם נגד HIV בשלבים מוקדמים לבין מחלות שונות כגון: מחלות לב, מחלות כליות,  מחלות לב וסרטן.
איידס היא למעשה השלב האחרון בהדבקת נגיף ה-HIV, כאשר זיהום הנגיף גורם לפגיעה קשה בתפקודה של מערכת החיסון וביכולתה להילחם במחלות ובסוגי סרטן שונים.
לפני פיתוח תרופות האיידס, אדם נגוע בנגיף עשוי היה לחיות מספר שנים עם הנגיף המקנן בגופו, עד להתפרצות המחלה. כיום באמצעות טיפול תרופתי מתאים, האדם הנגוע בנגיף עשוי לחיות עשרות שנים עד להתפרצותה של מחלת האיידס.

איידס היסטוריה

לדעתם של חוקרים העוסקים בחקר האיידס נראה כי מקורו של נגיף ה-HIV מחולל מחלת האיידס הוא בווירוס (SIV) אשר הגיע מקופי שימפנזה חולים באפריקה.
לטענתם של החוקרים, וירוס הכשל החיסוני בשימפנזים (SIV), עבר לגוף האדם והתפתח באמצעות מוטציה (שינוי גנטי) לווירוס ה-HIV.
החוקרים משערים כי וירוס ה-SIV מהשימפנזים הגיע לגוף האדם בעקבות ציד של שימפנזים למאכל ובאמצעות מגע של דם האדם עם דמו של הקוף הנגוע.
וכך וירוס מחלת האיידס התפתח בתחילה באפריקה ומשם התפשט לכל רחבי העולם.

איידס בעולם ובישראל

איידס מגיפה עולמית

מחלת האיידס היא מחלה חשוכת מרפא ולמרות המחקרים הרבים בנושא מחלת האיידס, עדיין לא נמצאה תרופה שיכולה לרפא את המחלה.
עם זאת, כיום הטיפול בנשאי נגיף האיידס הוא הוא בהרבה יותר טוב מבעבר וכיום ניתן לנשאי נגיף האיידס טיפול תרופתי שעשוי לעכב את התפתחות המחלה בשנים רבות.
הערכת ארגון הבריאות העולמי היא שיותר מ-25 מיליון בני אדם מתו מהמחלה ב-30 השנים האחרונות (עד שנת 2006).
דו"ח משרד הבריאות בישראל מגלה כי משנת 1981 ועד תום שנת 2009 התגלו בישראל 6,147 מקרים חדשים של נשאי וחולי איידס.
הערכת משרד הבריאות הישראלי היא: כי נכון לסוף שנת 2009 חיים כ6,936 איש עם נגיף האיידס.
שיעור הדיווחים על גילוי נשאי הנגיף החדשים נמצא בעליה בעיקר בקרב גברים המקיימים יחסי מין עם גברים

נגיף מחלת האיידס – HIV

קיימים 2 סוגי נגיפים של HIV:

HIV-1 ו-HIV-2.
בדרך כלל, כאשר אומרים HIV מתכוונים ל-HIV-1.
המקרה הראשון של אדם נגוע ב-HIV-1, נתגלה בדגימת דם אשר נאספה ב-1959 מאדם נגוע במדינת קונגו שבאפריקה.
נגיף ה-HIV-2 בודד לראשונה ב-1986 מחולי איידס באפריקה.
2 סוגי הנגיף הם בעלי מאפיינים זהים של הדבקה  וכמו כן, קיים דמיון בסוגי הזיהומים המשניים שנוצרים מהתבטאותן של מחלות אחרות עקב הפגיעה בתפקודה של מערכת החיסון בגוף.
נראה כי התפתחותה של מחלת האיידס בקרב נושאי נגיף ה-HIV-2 היא איטית יותר מאשר בנושאי נגיף HIV-1 וגם  משך הזיהום בקרב נושאי HIV-2 הוא קצר יותר בהשוואה לנושאי נגיף ה-HIV-1.
מרבית נשאי HIV-2 הם בקרב תושבי אפריקה.

הדבקה באיידס

הדרכים הנפוצות להידבקות באיידס הם: באמצעות קיום יחסי מין, שימוש משותף בכלים להזרקת סמים והידבקות מהנגיף מאם לילוד.
קיום יחסי מין עם נשא של הנגיף. יחסי מין וגינליים, אנאליים או אוראליים עלולים לגרום להדבקה בנגיף מחולל מחלת האיידס.
נגיף ה-HIV מצוי בכל הפרשות הגוף ולכן בקיום יחסי מין ללא קונדום קיים סיכוי גבוה להידבקות.
ככל שקיים מגע רב יותר בין נוזלי הגוף של נשא הנגיף לנדבק, כך גדל הסיכוי להדבקה בנגיף. משום כך, במין אנאלי הסיכון להדבק הוא גבוה יותר ממין וגינלי (בגלל הדימומים הנוצרים עקב החדירה) ואילו במין אוראלי הסיכון להידבק הוא נמוך יותר מאשר במין וגינלי.

אנשים המשתמשים בסמים נוהגים לעיתים לחלוק את כלי ההזרקה האחד עם השני. שאריות דם נגוע במזרק עשויות להכיל את הנגיף ולגרום להדבקה של האדם העושה שימוש במזרק לאחר מכן.

תינוקות לאימהות הנושאות את הנגיף עלולים להדבק בנגיף האיידס בזמן ההיריון, הלידה ו/או ההנקה.

דרכי הדבקה בעלי שכיחות נמוכה יותר
צוותי הרפואה הם בעלי סיכון להידבקות כתוצאה מתאונה מקרית של דקירה מחפץ חד המכיל דם נגוע (כדוגמת: מזרק).
הדבקה כתוצאה מקבלת עירוי דם נגוע (סבירות נמוכה בשל העובדה כי מלאי הדם עובר בדיקות מחמירות).
קיימת גם סבירות נמוכה להדבקה בשל תנאים סניטרים לקויים במרפאות.
אכילת מזון שנלעס קודם לכן ע"י אדם נגוע. הדבקה זו מתרחשת כתוצאה מכך שדם מזוהם מפיו של האדם הנגוע מתערבב עם המזון שנאכל ע"י הנדבק. מדובר במקרים נדירים שהתרחשו כאשר פעוטות קיבלו מזון שנלעס קודם לכן ע"י המטפלות שלהם.
נשיכה מאדם נגוע בנגיף עשויה לגרום להדבקה במידה ונגרם נזק לרקמת העור ונוצר מגע בין  דם גופו של נשא הנגיף לדמו של האדם הננשך.
קיימת סבירות מאוד קלושה כי תתרחש הדבקה בנגיף כתוצאה מנשיקה צרפתית (עם הלשון) או נשיקה עמוקה עם פה פתוח וזאת במקרים בהם האדם הנגוע סובל מדימומים בפיו.
קעקועים או פירסינג, אף הם טומנים בחובם סיכון להידבקות בנגיף האיידס. אולם, לא קיימים דיווחים מתועדים על הדבקות כתוצאה ממצבים אלו. אל מנת להימנע מהדבקה במקרים אלו, יש לעשות שימוש בכלים סטריליים בלבד.
קיים תיעוד על מספר מקרים באירופה ובאפריקה בהם תינוקות אשר היו נגועים בנגיף (הודבקו עקב שימוש לא הולם במזרקים נגועים), הדביקו את אימהותיהן תוך כדי הנקה.

נגיף האיידס איננו עובר באויר או במים.
מחקרים הראו כי אין עדות לכך שהדבקה עשויה להתרחש באמצעות עקיצות חרקים, כדוגמת: יתוש אשר עוקץ אדם נגוע ולאחר מכן עוקץ אדם בריא.
לא קיימת שום עדות להדבקה באמצעות נוזלי גוף כדוגמת: רוק, דמעות או זיעה.
אין שום עדות להדבקה בעקבות מגע בין אברי גוף כדוגמת לחיצת ידיים.
אין שום עדות להדבקה כתוצאה מנשיקות חברתיות בפה סגור.